פסק-דין בתיק ת"א 820-09

בין הצדדים נחתם הסכם על פיו מכרו התובעים לנתבעים ( לטענת הנתבעים- לנתבעת 2 ) שני אוטובוסים זעירים. כחלק מהתמורה, העבירו הנתבעים ( לטענת הנתבעים- הנתבעת 2 ) שני רכבים, בשווי 44,000 ש"ח, לחזקת התובעים והתחייבו להעביר את הבעלות בהם על שם התובעים. הרכבים לא נרשמו על שם התובעים ונוכח זאת, תבעו הם מהנתבעים פיצויים בסכום כולל של 581,454 ש"ח.

רקע

1.              התובע 1 (להלן: " שרון") והתובע 2 (להלן: " מאיר") הם סוחרי רכב. נתבעת 2 (להלן: " החברה") היא חברת הסעות ונתבע 1 (להלן: " פרץ") הוא הבעלים של החברה.

2.              החברה רכשה מהתובעים שני אוטובוסים זעירים (להלן: " המיניבוסים") בסכום כולל של 256,000 ש"ח. החברה שילמה לתובעים 212,000 ש"ח במזומן ומסרה להם, כחלק מהתמורה, שני רכבים, מספרי רישוי 4009220 ו- 9429720 (להלן: " רכבי התמורה"), בשווי כולל של 44,000 ש"ח. הצדדים חתמו על 3 הסכמים- ההסכם על פיו מכרו התובעים לחברה את המיניבוסים [נספח א' לתצהירו של שרון] (להלן: " ההסכם העיקרי"), ועוד שני הסכמים על פיהם רכשו התובעים את רכבי התמורה, הסכם לכל רכב [נספחים ב'1 ו- ב'2 לתצהירו של שרון] (להלן: " הסכמי התמורה") (להלן יכונו ההסכם העיקרי והסכמי התמורה יחדיו: " ההסכם").

3.              לטענת התובעים, הנתבעים לא קיימו את התחייבותם לרשום את רכבי התמורה על שמם. עוד טוענים התובעים כי בהסכמי התמורה נקבע פיצוי מוסכם בשיעור 70$ לכל יום איחור ברישום הזכויות על שמם, עבור כל רכב (להלן: " הפיצוי המוסכם הנטען"), ועל כן, תובעים הם מהנתבעים סכום כולל של 581,454 ש"ח, לפי שווי רכבי התמורה בתוספת הפיצוי.

4.              התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. ביום 4.2.10 התקיים דיון בבקשה לרשות להתגונן בפני כב' הרשם יניב בוקר וביום 30.5.10 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן.

5.              התיק התנהל בפני כב' השופט הבכיר חיים חדש, והועבר לטיפולי בספטמבר 2012.

טענות התובעים בכתב התביעה בסדר דין מקוצר

6.              ביום 7.11.06 נחתם בין התובעים לנתבעים ההסכם העיקרי, לפיו רכשו הנתבעים מהתובעים את המיניבוסים בסכום של 256,000 ש"ח. תמורת המיניבוסים התחייבו הנתבעים לשלם סכום של 212,000 ש"ח ולהעביר על שם התובעים את רכבי התמורה, בשווי של 44,000 ש"ח.

7.              ביום 10.11.06 נחתמו 2 הסכמי התמורה. בסעיף 10 של הסכמי התמורה נקבע כי אם הנתבעים לא יעבירו את זכויותיהם ואת החזקה ברכב לידי התובעים במועד שנקבע בהסכם, 12.11.06, ישלמו הנתבעים לתובעים את הפיצוי המוסכם הנטען (70$ ליום עבור כל רכב).

8.              הנתבעים שילמו את הסך של 212,000 ש"ח והעבירו לחזקתם של התובעים את רכבי התמורה. עם קבלת רכבי התמורה ועיון ברישיונות הרכב, נתגלה לתובעים כי רכבי התמורה מעוקלים. הנתבעים לא הסירו את העיקולים שהיו רשומים על רכבי התמורה, למרות פניות רבות של התובעים. עד למועד הגשת התביעה לא הוסרו העיקולים אשר היו מוטלים על רכבי התמורה, והנתבעים לא העבירו את הבעלות בהם לידי התובעים.

9.              התובעים מכרו את רכב מספר 4009220 (אחד מרכבי התמורה) (להלן: " רכב1"), ליוסף רווח, על פי הסכם מכר מיום 16.4.07, בסכום של 11,000 ש"ח. מאחר והעיקול שהיה רשום על הרכב לא הוסר, ביטל רווח את העסקה ביום 13.7.07 והחזיר את רכב1 לתובעים והתובעים החזירו לרווח את הסכום ששילם.

10.          נוכח האמור, תובעים התובעים סכום של 581,454 ש"ח, לפי הפירוט הבא: 44,000 ש"ח- שווי רכבי התמורה; 7,582 ש"ח- הפרשי הצמדה וריבית על שווי רכבי התמורה; 529,872 ש"ח- פיצוי מוסכם בסך 70$ עבור כל יום פיגור בהעברת הבעלות בכל אחד מרכבי התמורה, עבור כל התקופה עד להגשת התביעה.

טענות הנתבעים בבקשת הרשות להתגונן

11.          הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, מלווה בתצהיר מטעם פרץ.

12.          ב- 7.11.06 חתמה החברה על הסכם לרכישת שני המיניבוסים, במסגרתו שילמה היא 212,000 ש"ח והעבירה את רכבי התמורה. ההסכם נחתם בין התובעים לחברה בלבד.

13.          במעמד החתימה על ההסכם, הבהיר פרץ לתובעים כי על רכב1 מוטל עיקול. פרץ התחייב בשם החברה להסיר את העיקול, עם השלמת התחייבויות הצדדים. רק על רכב1, רבץ עיקול ואילו רכב מספר 9429720 (השני מרכבי התמורה) (להלן: " רכב2") מעולם לא היה מעוקל.

14.           ההסכמים למכירת רכבי התמורה, זויפו (בהמשך ההליך, חזר בו פרץ מטענה זו ואישר את חתימתו על ההסכמים למכירת רכבי התמורה, בטענה שלא זכר את הסכמי התמורה והעתקים שלהם לא נמסרו לידיו).

15.          החברה קיימה את חלקה בהסכם, שילמה את מלוא התמורה בסך 212,000 ש"ח והעבירה את רכבי התמורה לחזקת התובעים. אולם, החברה התנתה את העברת הבעלות ברכבי התמורה בקבלת חשבונית מס כחוק עבור הסכום ששולם, 212,000 ש"ח (להלן: " החשבונית"). מאחר והתובעים לא מסרו את החשבונית לתובעת, מקזזת היא את שווי החזר המע"מ שלא קיבלה, בסך של 28,450 ש"ח. לחברה אין אינטרס להישאר רשומה כבעלים של רכבי התמורה, לאחר שהעבירה את החזקה בהם לתובעים. פרץ הבהיר לתובעים כי החברה תעביר את רכבי התמורה על שמם, רק לאחר שהם ימסרו לה את החשבונית. טענות התובעים כי פנו בדרישות להעברת הבעלות ברכבי התמורה והסרת העיקול, הן שקר. פרץ פנה לתובעים אינספור פעמים בדרישה לקבל את החשבונית, אך כל פניותיו נפלו על אוזניים ערלות.

16.          התובעים עשו שימוש ברכבי התמורה. החברה נאלצה להתמודד עם דוחות בגין עבירות תנועה שבוצעו ברכבי התמורה ודרישות תשלום מדרך ארץ בע"מ (כביש 6) בגין נסיעות שבוצעו ברכבי התמורה ואף קיבלה הודעה על תביעה צד ג' מחברת ביטוח"כלל", בגין תאונה שבוצעה באחד מרכבי התמורה. לאחר שכל פניות החברה לתובעים לא נענו, בעצת בא-כוחה, הפקידה החברה את רישיון רכבי התמורה במשרד הרישוי, ביום 3.12.08. לאחר ביצוע ההפקדה, פרץ חזר והבהיר לתובעים כי עם קבלת החשבונית, החברה תעביר את רכבי התמורה על שמם.

17.          הפקדת הרישיונות, אשר גרמה לכך שהתובעים לא יכלו יותר לעשות שימוש ברכבי התמורה, היא אשר גרמה להם להגיש את התביעה, בסכום מופרז של פי 12 משווי שני רכבי התמורה.

הראיות

18.          התובעים הגישו תצהיר מטעם שרון, אשר נחקר על תצהירו בדיוני ההוכחות אשר התקיימו ב- 7.11.12 ו- 3.10.13. (שרון לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 14.7.13, ועקב כך נדחה המשך הדיון ליום 3.10.13).